בלו לגון, קייאקים וטרקטורונים בקראבי

הכניסה ללגונה אפשרית רק בגאות. בשפל המעבר אליה רדוד מדי לקייאק, והמסלול נעצר לפני. זה לא תלוי בספק ולא במזג האוויר אלא בלוח הגאות של אותו יום.

מי שהלגונה היא הסיבה שלו לבוא, כדאי לשאול על שעת הגאות בזמן ההזמנה ולבחור מועד בהתאם. שאר המסלול, המנגרובים והמערות, אינו מושפע.

נשמע כמו הרבה אפשרויות, אבל הן נבדלות בשלושה דברים בלבד: באיזו שעה יוצאים, אם יש ארוחה, ואם יש טרקטורון. הקייאקים עצמם זהים בכולן.

היום המלא עם טרקטורונים הוא היחיד שכולל את חצי השעה ביער. מי שבא בשביל שתי הפעילויות, זו האפשרות היחידה שנותנת את שתיהן.

שתי גרסאות השקיעה יוצאות אחר הצהריים ונגמרות עם האור. ההבדל ביניהן הוא ארוחת ה-BBQ בלבד, אותו מסלול, אותן שעות.

שתי גרסאות חצי היום הן הזולות, בלי ארוחה. הבוקר (08:30–13:00) נוח יותר למי שרוצה את שאר היום פנוי; אחר הצהריים (13:30–17:30) נוח למי שאוהב לישון.

ההמלצה הפשוטה: מי שמתלבט בין שתיים שנבדלות רק בארוחה, כדאי לבדוק מה יש באזור המלון. לפעמים הארוחה שווה את ההפרש ולפעמים לא.

המדריך מסביר בנקודת המפגש ואינו מלווה את הסירות. אתם חותרים לבד לאורך כל המסלול.

זה לא קשה במיוחד, המים רגועים ואין זרם, אבל זה מאמץ פיזי מתמשך של שעה ויותר, בשמש, וזה שונה מהותית מלשבת בסירה שמישהו אחר מנווט.

קייאק זוגי הוא הפתרון הנפוץ למשפחות: מבוגר מאחור שמנווט וילד מלפנים. שני אנשים בקייאק אחד חותרים פחות מכל אחד בנפרד.

מי שלא חתר מעולם יסתדר. מי שיש לו בעיית גב או כתף צריך לחשוב על זה מראש, כי אין אפשרות לעבור לסירה אחרת באמצע המסלול.

והקופים שבמנגרובים רגילים לסירות ומתקרבים. לא להאכיל ולא להשאיר אוכל בהישג יד, זה בשבילם וגם בשבילכם.