סירת הופ-און הופ-אוף בנהר הצ׳או פראיה בבנגקוק

באתר יש שני דברים שונים לגמרי על אותו נהר, וההפרש ביניהם גדול:

סירת ההופ-און, 150 באט: תחבורה. עולים ויורדים בתחנות, כל היום, לפי מה שנוח לכם. בלי ארוחה, בלי מופע, בלי מסלול קבוע.

שייט הצ׳או פראיה, מ-890 באט: חוויה מאורגנת. שעה וחצי עד שעתיים, מזנון מלא, מוזיקה חיה, ויציאה משעה קבועה מרציף קבוע.

מי שמחפש ערב של שייט וארוחה, הכרטיס ב-150 אינו הגרסה הזולה שלו. הוא מוצר אחר.

הדרך הנוחה היא להתחיל במזח סאתורן בבוקר, הוא מחובר לרכבת הקלה ולכן קל להגיע אליו, ולנוע צפונה לאורך היום.

בבוקר המוקדם כדאי לרדת בתא צ׳אנג ולעשות את הארמון וואט פו לפני החום. אחר כך מעבורת קצרה לוואט ארון ממול.

בצהריים אפשר לרדת ביודפה לצ׳יינה טאון, או בפאק קלונג לשוק הפרחים.

ולסיום: אסיאטיק בערב, שפועלת בעיקר בשעות החשכה. זו התחנה האחרונה ברוב הקווים.

לשים לב לשעת ההפלגה האחרונה של היום. לוחות הזמנים עשויים להשתנות בלי הודעה מוקדמת.

לפני שהיו כבישים, הנהר היה הרחוב. רוב המבנים ההיסטוריים של בנגקוק בנויים עם הפנים אליו, ולכן השיט אינו רק תחבורה, הוא הזווית שממנה העיר תוכננה להיראות.

מהסיפון רואים את הארמון המלכותי ואת גגות ואט פרה קאו מבחוץ, את ואט ארון, מקדש השחר, עם הפרנג המעוטר בחרסינה, ואת ואט פו שבו שוכן הבודהה השוכב.

בין האתרים הגדולים עוברים על פני בתי עץ על כלונסאות, מעגנים של סירות זנב ארוך, מחסני נמל ישנים ומלונות מודרניים, הרצף הזה הוא מה שהופך את השיט למעניין גם בין תחנה לתחנה.

בקצה הדרומי נמצאת אסיאטיק, נמל ישן שהוסב למתחם קניות ובידור עם גלגל ענק. זו התחנה האחרונה ברוב הקווים, והיא פעילה בעיקר בערב.

הכרטיס משתלם למי שמתכנן שלוש עצירות או יותר באותו יום. מי שרוצה רק להגיע מנקודה אחת לשנייה ימצא שהסירות הציבוריות הרגילות זולות יותר.

הוא מתאים במיוחד ליום שמשלב את הארמון, ואט פו וואט ארון, שלושתם יושבים על הנהר במרחק מזחים ספורים זה מזה, והנסיעה ביניהם בכביש איטית ויקרה יותר.

הסירה אינה נגישה לכיסא גלגלים. יש שירותים על הסיפון, והיא נגישה לעגלת תינוק.

ומגבלת הגילים כאן חריגה: מתחת ל-90 ס״מ חינם, ומגובה 90 ס״מ ומעלה מחיר מבוגר מלא. אין מחיר ילד. משפחה עם ילד בן חמש תשלם עליו מחיר מבוגר.

הסיפון העליון פתוח ואין עליו צל. כובע ומשקפי שמש הם לא המלצה, השמש על המים מחזירה מלמטה וחזקה יותר מאשר ברחוב.

למקדשים שיורדים אליהם מהמזחים, כתפיים וברכיים מכוסות. כדאי צעיף או חולצה קלה בתיק.

נעליים נוחות ללכת בהן: מהמזחים הולכים ברגל, והמדרכות סביב הארמון אינן ישרות.

הרציפים רטובים וחלקים. העלייה והירידה מהסירה מהירה, וכדאי נעל עם אחיזה ולא כפכף.